איך נאמן את בני הנעורים שלנו 'לצאת לדרך' כשהם בוטחים ומאמינים בעצמם?

אני משערת, שגם אצלכם, כמו אצלי

מדי פעם עולה השאלה :

'איך נאמן את ילדינו המתבגרים

להשיג הצלחות, ו 'לצאת לדרך'

כשהם בוטחים ומאמינים בעצמם ?'

'מהו הנתיב להצלחה, ולכן גם לאושר

של הילדים המתבגרים שלנו ?'

כבר אמרנו, שהחינוך בא גם על ידי מעשים

ושמעשים חזקים יותר מדיבורים

ואמרנו שאם אנו רוצים 'לשגר' אותם לדרך

בוטחים ועצמאיים

עלינו להוות עבורם דוגמא

עלינו, קודם, להיות כאלה בעצמנו,

כשהם יראו הורים

שיודעים מה הם רוצים

וגם יודעים איך להשיג את זה.

כשהם יראו הורים יציבים,

זה יחזק אצלם

את תחושת הביטחון והיציבות 

ואת תחושת הרגיעה,

ובעיקר הם ילמדו להיות כאלה בעצמם

וזה מה שבאמת חשוב לנו.

אז איך נוכל להיות כאלה בעצמנו,

כדי להוות להם דוגמא נכונה ?

אני מזהה כאן ארבעה שלבים :

השלב הראשון הוא -

עלינו לזהות את העוצמות הרדומות שבנו,

להתחבר אליהם מחדש, ולחדד אותן.

זה מהותי עבור המסוגלות שלנו

להתמודד מול קשיים ומכשולים,

וזה קריטי להערכה העצמית שלנו ולאושר שלנו.

השלב השני הוא -

לכתוב את רשימת ההצלחות שלנו

וההוכחות שלנו

לכך שאנו יכולים יותר וראויים ליותר

ולעיין בה מדי יום

הניסיון שלי מראה לי

שההתמדה עוזרת להתמודד

עם רגשות קשים ו/או פחדים ברגעי משבר

השלב השלישי הוא -

פשוט לעשות

עלינו להחליט מהו התחום בו נרצה

לייצר שינוי בטווח הקצר

מתוכו- עלינו לבחור מטרה אחת

שאנו נרצה לקדם

וכדי ליישם -

עלינו לאתר את העוצמה העיקרית

שחשוב שנפעיל-

כדי פשוט לעשות את זה.

השלב הרביעי הוא -

לא לאפשר לתרוצים ולהסחות דעת

להסיט אותנו מהמטרות שלנו,

אם אנחנו מעריכים את עצמנו

אז עלינו להעריך גם את האמירה שלנו

ואם אמרנו שנעשה את זה

אז עלינו פשוט לעשות !

עלינו להכנס לפעולה

ולעשות את מה שאמרנו.

וכאן אני רוצה להביא ציטוט

ממילותיו של ארט ויליאמס

מיליונר, יזם ומייסד 'א.אל וויליאס ושות' :

 "המצליחנים?

עושים כל מה שנדרש 

עד שהעבודה תעשה,

והם פשוט

עושים זאת

ועושים זאת ועושים זאת

עד שהעבודה מושלמת

ואז הם מדברים על איזה אדיר זה

להשיג משהו ייחודי

ואז הם מדברים על כך

שהם ממש שמחים שלא פרשו

ואיזה כייף זה להיות גאים בעצמם."

 ככל שנקפיד לבצע פעולות

יותר ויותר מדוייקות וישירות

כך התוצאות לא יאחרו להגיע.

וככל שנעביר את המסרים האלה 

למתבגרים שלנו בבית,

וככל שנהווה להם דוגמא במעשינו

כך יהיה להם מודל לחיכוי

ונקודת ייחוס

שתמיד יוכלו לשוב ולחזור אליה.